תנועת פנימה מקדמת מזה מספר שנים את מתווה "ממערכת לחינוך" - תפיסה מקיפה להתחדשות החינוך הציבורי בישראל, שבמרכזה חמישה מנופי שינוי, ואחד המרכזיים שבהם הוא ביזור אחראי של מערכת החינוך. הרעיון המרכזי הוא מעבר הדרגתי מריכוזיות ממשלתית נוקשה למודל שבו הרשויות המקומיות ובתי הספר מקבלים סמכויות ניהוליות, תקציביות ופדגוגיות רחבות יותר, לצד שמירה על סטנדרטים לאומיים, רצפת שכר ורגולציה ממלכתית. ביזור מסוג זה אינו הפרטה - ההעסקה וההפעלה נשארות ציבוריות - אלא שינוי במיקום קבלת ההחלטות, כך שהגורמים המכירים מקרוב את צורכי הקהילה והתלמידים הם אלו שיקבעו כיצד לענות עליהם, בעוד שהמדינה ממשיכה להיות אחראית על החזון, יעדים וסטנדרטיזציה, הליבה המשותפת, המדידה והפיקוח.
תחת הכותרת הזו שותפה כיום פנימה לפיתוח שני כלים משלימים ליישום המדיניות בשטח: מדד לסיווג הרשויות המקומיות שיאפשר ביזור אחראי ומדורג ביחס ליכולות קיימות ונתוני הרשויות, ונושא בניית היכולות לרשויות בתפקוד נמוך, שזה אחד  מתוצרי מיזם מעבדת הביזור שהחל בפנימה 2026.

 

מעבדת הביזור

המעבר מריכוזיות מלאה למודל של ביזור אחראי אינו יכול להתבצע כמהלך רגולטורי חד-פעמי. הענקת סמכויות מוגברת לרשויות המקומיות - בתחומי ניהול כוח האדם, התקצוב וארגון הלמידה - היא מהלך עתיר סיכונים, הכרוך בארבעה אתגרים מערכתיים עמוקים: בניית אמון חדש בין השלטון המרכזי למקומי, פיתוח יכולות ניהוליות ומקצועיות ברשויות, גיבוש מודלים תקציביים חדשים (מעבר מתקצוב מבוסס שעות הוראה לתקצוב שקלי-דיפרנציאלי המונח על התלמיד), ושינויים בחקיקה וברגולציה. מהלך בסדר גודל כזה מחייב שלב מקדים של התנסות מבוקרת בשטח - ומכאן נולד הרעיון של מעבדת הביזור.
מעבדת הביזור היא מסגרת עבודה מובנית בת שמונה חודשים שהחלה לפעול במרץ 2026, שבה קבוצה נבחרת נציגים בכירים של 9 רשויות ומועצות אזוריות, יחד עם ליווי מקצועי צמוד, יכולות ופתרונות מעשיים ליישום עתידי של ביזור אחראי. לכל רשות המשתתפת מוקם צוות מוביל (מנכ"ל, גזבר וראש אגף חינוך), שבחר לפחות שניים מתוך תשעה תחומי ליבה - בהם ניהול כוח אדם חינוכי, שימוש בדאטה לקבלת החלטות, חדשנות פדגוגית, תפקוד אגף החינוך, בינוי ותשתיות ומנגנוני בקרה - תוך התנסות בתקציב "על הנייר" וניתוח תרחישים המשווים בין המציאות הקיימת לבין תרחיש מבוזר.
הקבוצה המשתתפת נבחרת במכוון כך שתשקף את המגוון הרשותי בישראל: רשות עירונית גדולה, מספר רשויות בינוניות, מועצה אזורית ואשכול רשויות קטנות; ייצוג לחברה היהודית ולחברה הערבית; פריסה בין מרכז לפריפריה. הקריטריון המרכזי לבחירה הוא נכונות ומוטיבציה של הרשות לשמש "שותפה מעצבת" (Design Partner) בקידום הרעיון והיישום בפועל, ולא רק נמענת פסיבית של רפורמה.
תוצרי המעבדה מוגדרים ומעשיים: דו"ח תובנות סופי הכולל המלצות אופרטיביות ודרכי פעולה ישימות; מספר מקרי בוחן ממוקדים המנתחים לעומק אתגרים אמיתיים בתחום החינוך המקומי מחיי הרשויות המשתתפות; הצעת מודל למבנה וליכולות הנדרשות מאגף חינוך רשותי שתומך בביזור; וזיהוי מהלכים שניתן ליישם באופן מיידי – עוד לפני שמתגבשת רפורמה כוללת. הלמידה נעה בו-זמנית בשלוש רמות משלימות: ברמת בית הספר (כיצד ביזור סמכויות ותקצוב שקלי מאפשרים למנהלים לתת מענה מהיר וייחודי), ברמת הרשות המקומית (פיתוח יכולות ניהוליות, תקציביות ומקצועיות), וברמה הארצית-רגולטורית (זיהוי השינויים הנדרשים במדיניות ובחקיקה, המשמשים בסיס להמלצות למשרדי הממשלה).
מעבדת הביזור מנוהלת כמיזם משותף בשותפות פנימה, מש"מ (מרכז השלטון המקומי בישראל), איגוד אגפי החינוך, משרד האוצר וקרנות פילנתרופיות, וזוכה לליווי צוות מקצועי ומחקרי ייעודי לאורך כל התהליך – מוועדת היגוי משותפת של השותפים ועד מנחים מקצועיים הצמודים לרשויות ואחראים על מדידה והערכה שוטפת של ההתקדמות.

 

מדד לסיווג הרשויות המקומיות
המדד נועד לקבוע את מידת המוכנות והבשלות הניהולית של כל רשות - ובהתאם לכך את היקף הסמכויות והגמישות שתוכל לקבל בתחומי כוח האדם, התקציב וארגון הלמידה. הסיווג מבוסס על קריטריונים כגון עמידה בתנאי סף בסיסיים, יכולת פיננסית וניהולית, ותוצאות חינוכיות, ונועד להבטיח שהביזור יתקדם בקצב מותאם ואחראי, מבלי להרחיב פערים בין רשויות חזקות לחלשות.
 

מערכת החינוך הישראלית ניצבת כיום בפני חלון הזדמנויות נדיר לשינוי עמוק במעמדו ובתפקידו של המורה. משבר כוח האדם בהוראה, המחריף בישראל ובעולם כולו, נפגש עם מהפכת הבינה המלאכותית המערערת את המודל המסורתי של מורה אחד מול כיתה קבועה, ועם הזדמנות מדיניות ייחודית: מערכת הבחירות הקרובה והסכם השכר הצפוי להיחתם עם הסתדרות המורים. פנימה, שגיבשה בשנים האחרונות את מתווה "ממערכת לחינוך", מרחיבה כעת את העבודה לפרק חדש ומרכזי - טרנספורמציה של מקצוע ההוראה עצמו, מתוך אמונה שללא הגדרה מחדש של תפקיד המורה, מבנה העסקתו ומסלול הקריירה שלו, לא ניתן יהיה לממש את יתר מנופי השינוי במערכת.

הצעת המדיניות של פנימה בנושא נשענת על שני עוגנים משלימים. העוגן הראשון הוא מודל איש החינוך - מעבר מתפיסת המורה כמי שמעביר ידע, לדמות המשלבת מומחיות תוכן, מומחיות פדגוגית, הנחיית תהליכי למידה וליווי אישי-ערכי של התלמיד. במסגרת זו מוצע לבסס מסלולי קריירה מבוססי דרגות מומחיות במקום ותק, להגדיר את חינוך הכיתה כפרופסיה נפרדת ומוכרת, ולהתאים את ההכשרה והפיתוח המקצועי למציאות שבה בינה מלאכותית משנה את אופי הלמידה. העוגן השני הוא ביזור אחראי של ההעסקה - מעבר הדרגתי של העסקת עובדי ההוראה לרשויות המקומיות או לרשתות מטעמן, המאפשר מענה דיפרנציאלי למחסור הלא-אחיד במורים בין אזורים, מגזרים ותחומי דעת, זאת תוך שמירה על רצפת שכר ארצית, סטנדרטים מקצועיים ורצף זכויות מלא. לצד שני העוגנים מוצעת גם סביבת עבודה תומכת הכוללת שיטוח עקומת הוותק לטובת שכר כניסה גבוה יותר, מבנה משרה גמיש יותר, וחיזוק מעמדם ותחושת השליחות של אנשי החינוך. פנימה בוחנת בעבודתה גם לקחים ממדינות שעברו רפורמות דומות ומטרנספורמציות שהתחוללו במקצועות ציבוריים אחרים בישראל, מתוך מטרה לגבש עמדה מבוססת ואחראית יחד עם כל השותפים, שתוכל לשמש בסיס להסכם השכר הבא.

לצד העיסוק המוכר של פנימה במערכת החינוך הפורמלית, החל מגני הילדים ועד לתיכון, אנו מזהים צורך לפתח ידע ומומחיות ייעודיים גם בתחום גיל הינקות והחינוך הקדם-יסודי (לידה עד 6). מחקר מדעי עדכני מצביע באופן חד-משמעי על כך שהשנים הראשונות לחייו של ילד הן שלב התפתחותי מכריע, שבו מתעצב הבסיס הקוגניטיבי, הרגשי והחברתי המשפיע על כל הלמידה העתידית. עם זאת, תחום זה בישראל סובל כיום מפיצול בין משרדי ממשלה שונים, ומהטיה ברורה לכיוון תפיסה של "טיפול" ו"שמירה" על חשבון תפיסה חינוכית-התפתחותית מלאה – מצב שיש בו כדי להעמיק פערים חברתיים עוד לפני הכניסה למערכת החינוך הפורמלית.

פנימה רואה בשיפור מערכות הגיל הרך לא רק צורך חינוכי אלא גם כלי אסטרטגי לשוויון הזדמנויות, לצמצום פערים ולחיזוק החוסן הלאומי לטווח ארוך. התנועה יוצאת בתהליך למידה מעמיק, המשלב מחקר השוואתי בין-לאומי של מודלים מובילים בעולם, מיפוי מקיף של תמונת המצב בישראל, ובחינת דוגמאות מתחומים אחרים בישראל שבהם התחולל מהפך תודעתי והפכו מנושא שולי לנכס אסטרטגי לאומי. מטרת התהליך היא לגבש בהמשך מדיניות סדורה לגיל הרך, המבוססת על אותם עקרונות שהנחו את פנימה בעבודתה על יתר שלבי החינוך – חזון ברור, הפחתת ריכוזיות עודפת, וחיבור בין הידע והמומחיות שנצברו בתחומי הליבה של התנועה לבין אתגרי הגיל הרך הייחודיים.

מערכת החינוך הישראלית מתמודדת כיום עם שני אתגרים חופפים ומחריפים: מצבו של תחום החינוך המיוחד, ומצוקתם הגוברת של ילדים ובני נוער בסיכון. בתחום החינוך המיוחד, שיעור התלמידים הזכאים לשירותי חינוך מיוחד בישראל עומד כיום על כ-12%-14% מכלל התלמידים, פי כמעט שניים מהממוצע במדינות ה-OECD, העומד על כ-5%–8% בלבד. במקביל, כ-40% מהתלמידים הזכאים לומדים במסגרות נפרדות, לעומת כ-5% בממוצע העולמי. מסגרות החינוך המיוחד סובלות מתת-תקצוב כרוני, מפערים תקציביים חריגים בין רשויות חזקות לחלשות, וממחסור משמעותי באנשי מקצוע ופרא-רפואי - קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק ופסיכולוגים - לצד רגולציה מכבידה הכופה על הורים ומנהלים תהליכי הכרה וזכאות ארוכים ומייגעים.

לצד זאת, ישראל חווה בשנים האחרונות עלייה חדה בשיעורי הסיכון בקרב בני נוער, בהשפעת הרשתות החברתיות, תקופת הקורונה והשלכות המלחמה: עלייה בשימוש בחומרים אסורים ובצריכת אלכוהול, שיעורי חשיפה גבוהים לאלימות, ועלייה משמעותית בתחושות דיכאון, חרדה וסימפטומים פוסט-טראומטיים. הטיפול במצוקה זו מפוצל בין משרדי החינוך, הרווחה, הבריאות והביטחון הפנים, ללא כתובת אחת אחראית - מצב היוצר כפילויות מחד ופערי מענה חמורים מאידך, בעיקר בפריפריה.

תנועת פנימה, שגיבשה בשלוש השנים האחרונות את מתווה "ממערכת לחינוך" להתחדשות מערכת החינוך הציבורית, מרחיבה כעת את עבודתה לתחום זה מתוך הבנה שללא מענה מקיף לילדים ובני הנוער בעלי הצרכים הייחודיים ביותר, לא ניתן להבטיח מערכת חינוך שלמה וצודקת. בשלב הראשון עוסקת פנימה בהנחת תשתית הידע, המתודה והארגון הנדרשים: מחקר בין-לאומי משווה לאיתור מודלים מוצלחים, הקמת צוות מומחים מייעץ מתחומי הפדגוגיה, הפסיכולוגיה הקוגניטיבית והחברה האזרחית, מיפוי מעמיק של המצב הקיים בישראל וניתוח הפערים במערכת. תוצרי שלב זה ישמשו בסיס להתווית קווי היסוד לתכנית לאומית מקיפה, שגיבושה המלא צפוי להירקם בהמשך הדרך.